אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עזריאל

פסק דין

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי בדיון, ובשים לב להסכמת הצדדים, על דרך הפשרה, מכוח סמכותי לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, ראיתי מקום לקבוע כי דין התביעה להידחות.

ואלה נימוקי בקצרה:

א. לאחר בחינת העדויות ובכללן עדויות העדים מטעם הצדדים, הודעותיהם לחברות הביטוח מטעמם ותמונות הנזק, הגעתי לכלל מסקנה כי נתיב הנסיעה שבו התרחשה התאונה אינו כנתיב אותו תיארו העדות מטעם התובעת כי אם הנתיב אותו תיאר הנתבע. לעניין זה אציין כי עדותה של נהגת התובעת לא היתה סדורה וקוהרנטית ביחס לנתיב הדרך שבו נסעה לטענתה, לעומת נתיב ההשתלבות שלעמדת הנתבע היא נסעה בו עובר לתאונה. בהקשר לכך אוסיף ואציין כי אמה של נהגת התובעת אשר העידה בפניי, לא ידעה לומר באיזה נתיב נסעה בתה. דבר זה אינו מתיישב עם עדותה על פיה הרימה את ראשה בעת ששמעה שפשופים מצידו השמאלי של הרכב שבו נסעה (ראה לעניין זה עדותה בעמ' 4 שורות 1-4 לפרוטוקול הדיון) ועל כן ומשהרימה את ראשה קדימה ולצד יכלה בוודאי להצביע באופן וודאי על הנתיב שבו נהגה בתה בעת התרחשות התאונה.

ב. מכאן, שיש יסוד לסברה כי הנהגת מטעם התובעת ביקשה להשתלב בנתיב נסיעת המשאית לאחר שירדה ממחלף ההלכה לכיוון דרום מבלי שהמשאית סטתה אליה כעמדתה במקור.

ג. בין יתר הדברים נתתי משקל לעובדה עליה אין מחלוקת כי בסמוך למועד שלפני התרחשות התאונה בנתיב הנסיעה השמאלי של רכב התובעת זחלו רכבים לאיטם (ראה לעניין זה שורה 2 לטופס ההודעה מטעם התובעת בפרק הדן בתיאור המקרה ועדותה של נהגת התובעת בעמ' 1 שורה 17 לפרוטוקול הדיון באומרה:" היה עוד נתיב אבל לא יכולתי לנסוע בו"). מנגד התובעת אינה מציינת כי גם במסלול הימני שבו היא נהגה זחלה התנועה לאיטה, שהרי מצופה כי אילו נסעה בנתיב הימני הממשיך ישר בעל מספר נתיבים בכביש איילון, ימצא כי גם הנתיב שבו נהגה יהיה פקוק. בחירתה של נהגת התובעת להדגיש את דבר העובדה שרק הנתיב לשמאלה היה פקוק מחזקת את עמדת הנתבע כי הנתיב הימני שבו נהגה נהגת התובעת היה נתיב השתלבות, כזה שברגיל אינו פקוק והתנועה בו זורמת כסדרה בד"כ בעוד שהתנועה האטית שמורה בד"כ לנתיב השמאלי- הוא הנתיב המוליך ישר בדרך איילון כנתיב שבו ככל הנראה נסעה המשאית. בעניין זה אדגיש כי במצב דברים שכזה שבו המשאית, לפי עמדתה נהגת התובעת, נוסעת בנתיב השמאלי והפקוק לצידה במהירות שהינה לכל הדיעות נמוכה, אין הגיון בטענה כי דווקא המשאית היא זו שסטתה לכיוונה בעוד שהדעת נותנת להסיק ההיפך.

ד. עמדתי זו מתחזקת לנוכח תמונות הנזק של רכב התובעת, המלמדות על פגיעה שראשיתה מעל הגלגל השמאלי ומהותה שפשופים ושקע פנימי בצירוף שריטות נמשכות בדופן הדלת השמאלית -אחורית של רכב התובעת. האמור מלמד כי בעת המפגש שבין הרכבים מרביתו של רכב התובעת היה מלפני המשאית. אילו המשאית היתה זו שסטתה לכיוון רכבה של התובעת, אזי סביר כי היינו עדים לנזקים שתחילתם בצד שמאל של הפגוש האחורי של רכב התובעת ולא במקום שבו התגלו. מכאן שאך סביר הוא כי מיקומם של הנזקים מעל הגלגל השמאלי, מעיד כי טרם שהתרחשה התאונה בוצעה סטייה שמאלה של רכב התובעת, דבר שהרחיק מחד את הפגוש האחורי של הרכב מהמשאית אך יצר מאידך מפגש זוויתי של הרכבים במקום שבו התגלו הנזקים.

על יסוד האמור, אני מורה על דחיית התביעה ופסיקת הוצאות שכר עדותו של הנתבע בלבד בסך 450 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום על ידי התובעת, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין בדואר לצדדים.

ניתן היום, ד' סיון תשע"ג, 13 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: